אז איך היה בקורס הקיץ ביידיש באוניברסיטת תל אביב?

אז איך היה בקורס הקיץ ביידיש באוניברסיטת תל אביב?

 

למעלה ממאה סטודנטים ממדינות רבות ברחבי העולם למדו הקיץ (2014) יידיש בתל אביב, במסגרת קורס הקיץ ע"ש נעמי פרוור-כדר המתקיים באוניברסיטת תל אביב ובשיתוף עם בית שלום עליכם. מלבד שיעורי השפה האיכותיים, חוויית הלימוד בקורס הקיץ מספקת הזדמנות לפגוש סטודנטים מהארץ ומהעולם, צעירים ומבוגרים, כאלה המגיעים עם רקע ביידיש או אחרים שגילו אותה במקרה והתאהבו בה. סביבת יידיש זו מעשירה את הלימוד ומאפשרת היכרות עמוקה יותר עם סצנת היידיש בת זמננו. שוחחנו עם ארבעה סטודנטים שהסכימו לחלוק עמנו מעט ממחשבותיהם על הקורס ועל תרבות יידיש בכלל.

רפאל קניג מפריז כותב את הדוקטורט שלו בספרות השוואתית באוניברסיטת הרווארד בארה"ב ומתמחה במודרניזם צרפתי וגרמני. הוא השתתף בקורס בכיתת המתקדמים, ומספר כי הקורס אפשר לו לשפר את היידיש שלו באופן דרמטי בזמן קצר יחסית. ספרות יידיש עבורו מתכתבת עם נושאים רבים המעניינים אותו בדוקטורט, כגון: רשת בינלאומית של יוצרים, סוגיות של תרגום ושל העברה תרבותית. כחלק ממחקרו הוא עוסק גם בסופרי יידיש מודרניסטיים כדוד ברגלסון, פרץ מרקיש ודער נסתר. "אני מבקש להכניס את המודרניסטים היידיים לדיאלוג עם סופרים מודרניסטיים אחרים", הוא אומר, "הדיסרטציה שלי תדון בדוגמאות מתוך ספרות יידיש לצד עבודות בצרפתית ובגרמנית."

הוא היה מרוצה מאוד מהקורס. "המורים היו יוצאים מן הכלל, נגישים, מקצועיים, נחמדים, סבלניים, מסורים מאוד ובעלי תשוקה אמתית ליידיש. השילוב של היותם דוברי יידיש ילידיים אבל גם פרופסורים מנוסים באוניברסיטה המתמחים בשפת יידיש ותרבותה היה מהנה מאוד ואפשר לי ללמוד הרבה. אחרי חודש אני מרגיש שיידיש היא חלק משמעותי יותר של העולם המנטלי שלי ממה שהיתה לפני כן."

נעמי ניקולס קאופמן היא במקור מניו-יורק וממוצא צרפתי ואמריקאי. היא חיה בפריז מזה חמש עשרה שנים, וכותבת דוקטורט בספרות השוואתית בסורבון. את עבודת הגמר לתואר השני כתבה על השימוש ביידיש בסיפורים קצרים מאת פיליפ רות, ברנרד מלמוד ובשביס-זינגר, וכך הלך העניין שלה ביידיש וגבר עד שהחלה ללמוד את השפה בשנה שעברה ב"בית לתרבות יידיש" בפריז. היא השתתפה בקורס הקיץ ברמת הביניים עם המורה אלכסנדרה פוליין.


ג'ין שיין נולדה וגדלה בשנחאי. בילדותה דיברה עם הוריה במנדרינית תקנית ועם סבתה בדיאלקט שונה

לחלוטין. חוויה זו סיקרנה אותה וגרמה לה להתעניין בשפות. בגיל העשרה למדה בעצמה ובאמצעות האינטרנט סנסקריט ומצרית עתיקה, וגם שפות מלאכותיות כאספרנטו ועוד. יום אחד נתקלה ברשת בעמוד עם כתב עברי עתיק והדבר ריתק אותה. "הכתב העברי", היא מספרת, "נראה כל כך יפה וכל כך מסתורי. הוא נראה כצופן בלתי ניתן לפענוח. בכל זאת הרגשתי שיום אחד אדע שפה זו. כשהייתי בת שמונה עשרה התחלתי ללמוד עברית. הורי ליברלים מאוד ואני מעריכה מאוד את העובדה שלא התנגדו לכך שאלמד משהו לא פרקטי לחלוטין. אני אוהבת מאוד את השפה וחושבת שהיא יפיפיה ומיוחדת."

סיבות רבות הובילו אותה מהעברית ללימודי יידיש. כבר כשהתחילה בלימודי העברית לפני שש שנים קראה ושמעה רבות על יידיש. "שמעתי פיסות של יידיש בתקופה בה חייתי בישראל, ואנשים סביבי אמרו לי שהיא מלאת הומור, אינטליגנטית, עסיסית וייחודית, ומשום כך תמיד רציתי ללמוד עוד עליה." עכשיו היא כבר יודעת כי בין יידיש לעברית הבדלים משמעותיים. "יש להן דרכים שונות להסביר דברים, דרכים שונות לבנות משפטים, וגם ספרות שונה מאוד וסוגים שונים של הומור."

ג'ונתן קטלין משיקגו לומד לתואר ראשון בלימודי יהדות באוניברסיטת שיקגו בארה"ב. הוא למד בכיתת המתחילים עם המורה דניאל בירנבוים. תחום מחקרו הוא לימודי שואה וספרות ופילוסופיה יהודית שלאחר השואה. עד כה למד בעיקר ספרות פולנית ופולנית-יהודית שנכתבה בזמן הכיבוש הנאצי, אך רצה להעמיק יותר בהיסטוריה יהודית כדי להבין איך נראו החיים היהודיים לפני המלחמה. "רציתי ללמוד לא רק את השפה, יידיש", הוא אומר, "אלא את כל החוויה התרבותית של החיים היהודיים באירופה לפני המלחמה." הוא נהנה מאוד בין השאר מההיכרות עם הסטודנטים האחרים העוסקים במחקרים מרתקים בתחומי היהדות, ההיסטוריה, הדת והמוזיקה.

    - אז מה הביא אתכם ללמוד יידיש בתל אביב דווקא?

ג'ונתן: באתי לתל אביב בגלל החוויות האחרות שהעיר יכולה להציע בתחום לימודי היהדות – המוזיאונים, האוניברסיטה וההזדמנות להתבונן בחיים היהודיים העכשוויים ובדת היהודית בת זמננו. במקומות אחרים ניתן לרכוש כישורי שפה דומים אבל תל אביב מציעה חוויה מקיפה בהרבה.

נעמי: ידעתי שאני רוצה להשתתף בקורס קיץ ביידיש, אז בדקתי את התכנית בייוו"א בניו יורק ואת הקורס באוניברסיטת תל אביב. הקורס בתל אביב היה יותר מפתה מכמה סיבות. מצא חן בעיני הרעיון ללמוד יידיש בישראל, הרגשתי שזו יכולה להיות סביבה מעניינת – סמלית ותרבותית. תכנית רצינית מבחינה אקדמית כמו בייוו"א אבל מן הסתם מגוונת יותר מבחינת ציבור התלמידים – מבחינה זו התכנית לא אכזבה.

רפאל: רמת הלימודים, המורים והתלמידים, והאופי האינטנסיבי של הקורס באופן כללי, היו המוטיבציה הראשונית. היה גם מרתק ללמוד יידיש בתל אביב, בסביבה בה יידיש היא הכל ולא כלום, אם אפשר לומר כך. אני סבור שהיא עולה על פני השטח בעיר שוב ושוב כמין "שובו של המודחק".

    - ואיך היה ללמוד יידיש בעיצומה של… מתקפת רקטות?

ג'ין: לימודי יידיש תחת מתקפת רקטות היו אתגר די גדול. באחד הבקרים כשהלכתי לכיתה נשמעה אזעקה וכולם רצו למקלט. החשמל שם כבה פתאום, ובחושך שאלה אותי אשה מכיתת המתקדמים ביידיש אם חוויתי משהו דומה לכך בעבר. אמרתי שלא, כי כשגרתי בישראל במשך שנה לא קרה דבר כזה. היא אמרה: את רואה, זה בשבילך. עכשיו חווית מתקפת רקטות! אז אני חושבת שהומור יהודי יכול להפוך כל מצב רע ללא כל כך נורא. וזו גם התכונה הנפלאה ביותר של יידיש.

רפאל: היה לי קשה ליישב את לימודי היידיש עם האירועים הדרמטיים והקשים המתרחשים כעת באזור. בכיתה למדנו כמה סיפורים חזקים, אפילו מטרידים, על פוגרומים ורצח המונים, למשל סיפורו מעורר האימה של ל' שפירא "הצלב". לדעתי, אם הגורל הטרגי של תרבות היידיש יכול ללמד אותנו משהו לאור האירועים העכשוויים זה הצורך החיוני בסובלנות, שלום והבנה הדדית. טקסט יידי שלדעתי רלוונטי היום במיוחד הוא סיפורו הקצר של י"ל פרץ "דערציונג" (חינוך).

ג'ונתן: באופן אירוני, למדתי על הסכסוך הישראלי-ערבי במשך שלושה חודשים בירושלים לפני קורס הקיץ ביידיש, וכבר עייפתי מלחשוב על כך כשהגעתי לתל אביב. במובנים מסוימים האירועים עזרו לי בכך שהכריחו אותי לחשוב יותר על הנושאים האלה, על המשמעות של ישראל בחיי ובמחקר שלי, ומה תפקידי כסטודנט בעל פריווילגיות שיכול להרהר על הקונפליקט המתרחש סביבי וגם לכתוב על כך.

נעמי: במבט לאחור זה היה מאוד "בזמן". זה היה משמעותי לחוות זאת באופן ישיר, ואני אסירת תודה על השיחות שהיו לי עם חברי לספסל הלימודים ועם תל אביבים, ועל כל מה שראיתי במהלך הזמן הזה. זה נתן לי נקודת מבט רחבה, פרספקטיבה על העולם שלנו כיום, שגם היידיש מספקת בדרכה שלה.

    - מה תיקחו אתכם מיידיש לחיי היומיום?

ג'ונתן: אני חושב שתריסר השירים שלמדתי ביידיש ישארו איתי זמן רב. ממש הפנמתי אותם. הם מבטאים רגשות עשירים כל כך, הן במלים והן במנגינה, שאני חושב שבאמת קיבלתי מושג על התרבות היהודית באירופה שלפני המלחמה – האתגרים שעמדו לפני האנשים, כמו גם השמחות הקטנות שנתנו להם כוח.

רפאל: אני חושב שמעתה ואילך אשיר אך ורק שירי יידיש במקלחת…

    - מה העתיד של יידיש?

ג'ונתן: אני מאוד מקווה שאנשים צעירים בני דורי ימשיכו ללמד וללמוד יידיש. כשאני נוסע לפולין ללמוד ולחקור אני מבין אף יותר כמה אלפי ספרים, יומנים, מכתבים, רישומים, כתבי-עת ועיתונים שנכתבו ביידיש עדיין צריכים להיתרגם לפולנית או לאנגלית, ואולי אף פעם לא יתורגמו. כדי להבין את התקופה העשירה הזו בהיסטוריה היהודית ברמתה היומיומית, אנשים חייבים להמשיך את החיבור הלשוני עם תקופה זו באמצעות לימודי יידיש. 

 

  

 

Media