"פשוט ידעתי שהגיע הזמן ללמוד יידיש"

  ראיון עם רייזע טרנר, סטודנטית לתואר שני בתכנית הבין-אוניברסיטאית ביידיש

 

- נו, אז איך הגעת ללימודי יידיש?

- "שואלים אותי את השאלה הזאת לעיתים קרובות, ואני אף פעם לא יודעת מה לענות. פשוט ידעתי שהגיע הזמן ללמוד יידיש, אז הלכתי ללמוד והתאהבתי כמעט מהרגע הראשון. המשכתי ואני עדיין ממשיכה מאותה סיבה. את ההחלטות הגדולות ביותר בחיי אני בדרך כלל מקבלת באופן מאוד אינטואיטיבי, ואחר כך אני לא יכולה להסביר איך ידעתי שדרך מסוימת תהיה הדרך הכי נכונה בשבילי. כך היה בקשר ליידיש, וככה זה עדיין.

- זה מעורר קנאה... ובכל זאת, ספרי קצת על עצמך, מאיפה את, איפה למדת?

"נולדתי וגדלתי בארה"ב, בניו-מקסיקו. (כן, יש יהודים בניו-מקסיקו!) אחר כך למדתי תואר ראשון באנתרופולוגיה באוניברסיטת קורנל, בדגש אנתרופולוגיה של החינוך, רב-תרבותיות בארה"ב, וכתיבה יצירתית. אחרי שסיימתי את התואר, עשיתי הפסקה בלימודים וגרתי בערים שונות (ברוקלין, יפו, וושינגטון) ועבדתי בתפקידים שונים (מתכננת אירועים, בייביסיטר, ופקידת קבלה במרפאה). לאחר מכן החלטתי לחזור ללימודים, ולמדתי תואר שני בלימודי יהדות בהיברו קולג', בבוסטון."

- שמעת יידיש בבית?

- "משפחתי אכן דיברה יידיש לפני דורות, אבל הסבים והסבתות שלי כבר נולדו בארה"ב, אז אף אחד במשפחה שלי לא דיבר יידיש בימי חיי. יש עדיין כמה מילים ביידיש פה ושם באוצר המילים המשפחתי שלנו, אבל אלה מעטות. פעם אחת סבתא שלי סיפרה לי סיפור על איך שערכה את השולחן בתור ילדה, והשתמשה במילה "גאָפּל" (מזלג).  אבל אני אפילו לא זוכרת את הסיפור כולו, או למה השתמשה דווקא במילה הזו ביידיש.

- אז מתי התחלת ללמוד את השפה?

"בתקופת הלימודים בבוסטון התחלתי ללמוד יידיש. בחופשות הקיץ והחורף, למדתי יידיש בייִװ"אָ בניו יורק. כך עשיתי במשך שלוש שנים. שלוש פעמים השתתפתי גם ב"ייִדיש-װאָך". כל שנה באוגוסט נפגשים ומדברים רק יידיש במשך שבוע שלם. למדתי שני קורסים בספרות יידיש בהרווארד - אצל רות וייס ואצל דרה הורן (סופרת ידועה בארה"ב, הכותבת על נושאים יהודים). עבדתי גם בתחומי יידיש בכל הזדמנות - כעוזרת מחקר לדוקטורנטית שהשתמשה במקורות ביידיש, לימדתי קורס שפה למתחילים באַרבעטער-רינג בבוסטון, קיבלתי מענק לתרגום רומן מיידיש לאנגלית (שעליו אני עדיין עובדת), תרגמתי כל מיני מסמכים, כתבתי מאמרים לכתבי עת יידיים שונים, ואפילו ארגנתי "ייִדיש-הױז" בבוסטון, דירה שבה גרתי עם שתי שותפות, ודיברנו בינינו רק ביידיש במשך תשעה חודשים, וגם אירחנו כל מיני אירועים. ככה למדתי יידיש. ידעתי מהקיץ הראשון בייִװ"אָ שארצה ללמוד תואר מתקדם ביידיש, אבל לא מצאתי תכנית שמצאה חן בעיני, עד ששמעתי על התכנית הבין-אוניברסיטאית בישראל. למזלי, למדתי עברית ברמה סבירה במשך התואר שלי בבוסטון, והגעתי לארץ לתחילת הלימודים בתוכנית, מיד אחרי סיום התואר הקודם ביוני 2015."

- רגע, איזה רומן את מתרגמת?

- "אני מתרגמת את הרומן 'חיים גראַוויצער', מאת פישל שניאורסון. בחרתי בו פשוט כי המרצים שלי (רות וייס, דוד רוסקיס, חנה מייזר, והרב ארתור גרין) המליצו עליו. אבל אחרי שקראתי את הרומן, נקשרתי אליו בעצמי. זהו רומן רחב היקף, נלהב, מלומד ומותח - צירוף לא שכיח... אני 'חיה איתו' כבר שלוש שנים, ומרגישה שהוא נהפך לחלק מהסביבה שלי.  אני זוכרת שפעם אחת, כשהיו לי נדודי שינה במשך כמה לילות, קראתי קצת ברומן, ונתקלתי בו בתיאור מצוין של נדודי שנה...  חשבתי לעצמי: 'ברור שכבר נתקעתי בעולם של הרומן הזה, ולא אברח ממנו אף פעם!' דרך אגב, הרומן כולו מלא אנשים שאף פעם לא ישנים, כי הם מעדיפים ללמוד תורה או סתם לדאוג למצבם של השמיים והארץ. זו השפעה לא בריאה עבורי, כי גם אני כבר מעדיפה לישון מעט ככל האפשר. יש כל כך הרבה דברים אחרים ומעניינים יותר לעשות!"

- וואוו. הלוואי שכל הסטודנטים ליידיש היו מגלים רצינות כזו ביחס ללימודי השפה... איך העולם שמסביב מקבל את העניין הזה?

"בדרך כלל אנשים מאוד מתעניינים כשאני מספרת שאני לומדת יידיש. יש אנשים שצוחקים או חושבים שאני מוזרה, אבל לרוב אנשים מסתקרנים ושמחים לשמוע שמישהו מעוניין לעבוד עם יידיש ולשמר את הספרות ואת הזכרונות. לאחר שיחות כאלה, מתגבר החשק שלי לעבוד בתחום, כי אני מרגישה שאני במובן מסוים 'שליחה' של דורות שלמים של יהודים אשכנזים שיש להם יחסים סבוכים עם יידיש ועם העבר האירופי, ואני יכולה לשמש 'מתווכת' בשבילם, מישהי שפותחת פתח לזיכרון, ללימוד, להבנה, לניתוח, ולעבודה עם החלק הזה של ההיסטוריה הכללית והאישית."

 - על מה את כותבת את המחקר שלך?

- "אני עדיין בשלב די מוקדם במחקר, אבל אני מתעניינת בעיקר במקורות ביידיש שיכולים לתרום להבנת התפתחות המערכת הגזעית-אתנית בארה"ב. כבר כתבו מחקרים מעניינים מאוד על מקומם של היהודים האשכנזים במערכת הזאת, למשל מבחינת תורת הגזע הביקורתית (Critical Race Theory), אבל החוקרים בדרך כלל לא יודעים יידיש ולא מתייחסים לעיתונות היהודית בארה"ב או למקורות דומים החושפים את השקפות העולם של היהודים עצמם, בשלבים המוקדמים של השתלבותם בחברה האמריקאית. היו קולות (חילוניים!) מוקדמים שהתנגדו מלכתחילה לשאיפות ההשתלבות הרווחות ב"עולם החדש", כאמצעי להשגת כוח כלכלי ופוליטי. יש בכתביהם ניתוח חריף ונוקב של התרבות האמריקאית - ניתוח ביקורתי מעניין ועכשווי גם היום."

- זה נשמע מרתק. יש לך איזו דוגמה, כדי שנבין על מה מדובר?

 - "מצאתי טקסט אחד, לא קשור ישירות למחקר שלי, אבל בכל מקרה מעניין מאוד. זה מאמר מאת חיים ליברמן, שבו הוא מבקר את חיים ז'יטלבסקי, על כך שז'יטלובסקי השתמש במה שהיום מכונה גישה 'מהותנית' (אסנציאליסטית) לגזע ולאתניות. חיים ליברמן ביקר את ז'יטלובסקי באריכות, וגם פירש את כתביו לא באופן הוגן לגמרי, אבל זו לא הנקודה. כתבי ז'יטלובסקי משמשים לליברמן 'תירוץ' לדבר על רעיונותיו שלו, ויש שם דברים מעניינים שלא היינו מצפים למצוא בטקסט ביידיש משנת 1921.  המאמר מבקר את מה שנקרא היום 'גזענות מדעית', ובפרט את הגישה הרווחת באנתרופולוגיה הפיזית באותה תקופה. ליברמן מתאר מודלים שונים המנסים לבסס את השוני בין גזעים ובין תרבויות על מדידות מדעיות, למשל קרניולוגיה - חיפוש הבדלים בגולגולות של קבוצות שונות - ומסביר למה הם אינם מדעיים, או פסבדו-מדעיים.  בסוף המאמר הוא מציע להסביר את ההבדלים בין תרבויות שונות, לא באמצעות הסבר ביולוגי, אלא בתנאים השונים שבהם התפתחו. זה בעצם מה שג'ארד דיימונד למשל עושה בספרו "רובים, חיידקים ופלדה" (1997). אפשר לראות שהרעיונות של ליברמן עכשוויים מאוד, ועולים בקנה אחד עם הנחות הייסוד של האנתרופולוגיה ולימודי התרבות של היום. אני עוד לא יודעת הרבה על ליברמן, אז אני לא יודעת מאין לקח את הרעיונות שלו ומי השפיע עליו, אבל כמישהי שלמדה אנתרופולוגיה לתואר הראשון, התרגשתי מאוד לקרוא מאמר ביידיש מ-1921 המצטט את פרנץ בועז, ומבקר את הגזענות המדעית."

 - אנחנו מחכים בקוצר רוח לקרוא את המחקר שלך. זײַ מצליח!